1. לפני ערעור על פסק דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה.
2. בעקבות הרשעת המערער בפלילים, בעבירה של לקיחת שוחד ובעבירה של מרמה והפרת אמונים בגין מסכת אירועים, שעוד תתואר בהמשך, הוגשה תובענה משמעתית כנגדו והוא הורשע בעבירות לפי סעיף 17(2), (3), (4) ו-(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 והוטלו עליו אמצעי משמעת של נזיפה חמורה; פיטורים לאלתר; ופסילה לשירות המדינה עד הגיעו לגיל 65. בערעור שלפני מבקש המערער שאקבע כי לא היה קלון במעשיו ולפיכך אזכה אותו מהרשעתו בסעיף 17(6). כן מערער הוא על חומרת אמצעי המשמעת, שהוטלו עליו.
רקע
3. במשך השנים 1987-1993 כיהן המערער בתפקיד האחראי למינהל הכספים בלשכת המדען הראשי, במשרד האנרגיה והתשתיות. בתוקף תפקידו היה אמון המערער על הצדדים המינהליים והכספיים ביחידת המדען הראשי, ולמעשה היה הגורם המתווך בין יזמים לבין בעלי המקצוע ומחלקת החשבות והכספים במשרד. מתוך המתרחש במשרד שני פרוייקטים הינם לענייננו. האחד, הוא הפרוייקט להקמת חוות טורבינות רוח ברמת הגולן והשני הוא עניין מתן רישיון לייצור חשמל פרטי ללא מכרז. בשני הפרוייקטים הייתה מעורבת אותה קבוצת יזמים והיו אלה פרוייקטים בהם טיפל המערער במסגרת תפקידו.
ההליכים הפליליים
4. טרם אדון בהליכים המשמעתיים אסקור בקצרה את ההליכים הפליליים שהתנהלו בעניין המערער. בית משפט השלום (ת"פ 4319/99, כבוד ס' הנשיא ש' דותן) הרשיעו בביצוע עבירה אחת של לקיחת שוחד ובביצוע עבירה אחת של מרמה והפרת אמונים. יחד עם זאת, בהרשעת המערער בלקיחת שוחד הסתמך בית המשפט על מסכת של מספר אירועים, כפי שקבעה, וכן הסתמך על ממצאיו כדי לקבוע כי המערער הפר את אמון הציבור בהתנהגותו ובהתייחסותו ליזמים. לפיכך, גזר בית משפט השלום על המערער תשעה חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 10,000 ש"ח.
5. בית המשפט המחוזי (ע"פ 2415/01, כבוד השופטים מ' גל, ב' אוקון ו- ח' בן-עמי) הותיר אומנם את ההרשעה בעינה אך חלק ניכר מאותה מסכת אירועים עליה הסתמך בית משפט השלום - נקבע כי אינה מקימה את העבירות בהן הורשע המערער. כמו כן הוסכם, כי נפלו מספר טעויות עובדתיות בהכרעת בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי לא היה תמים דעות עם כל מסקנות בית משפט השלום. יחד עם זאת נקבע, כי שניים מאותם אירועים שהתרחשו, די בהם כדי לקיים את ההרשעה בעבירה אחת של שוחד ולכן הרשעה זו נותרה על כנה. באופן דומה נקבע כי שני אירועים אחרים מאותה מסכת, הגם שאין בהם כדי לקיים את יסודות עבירת השוחד, מקימים הם את עבירת המרמה והפרת האמונים ומשכך, גם ההרשעה בעבירה זו נותרה על כנה.
6. שני האירועים עליהם ביסס בית המשפט המחוזי את ההרשעה בעבירת השוחד התרחשו לפני יותר מעשור. הראשון בהם אירע במהלך שנת 1989 כאשר המערער היה בחופשה פרטית בשוויץ. המערער הוטס משוויץ לעיירה וילאך שבאוסטריה, שם נמצא מפעל ייצור הטורבינות, ששימשו בפרויקט חוות טורבינות הרוח המוזכר לעיל, וזאת על חשבון בעל המפעל לייצור הטורבינות. בנוסף התארח המערער בוילאך, משך שלושה לילות, בבית מלון שבבעלות בעל המפעל, מבלי שהוא משלם עבור שהייתו זו.
האירוע השני התרחש במהלך שנת 1992 כאשר המערער, מלווה בחברתו לחיים, הגיע לעיירה וילאך ושהה במשך חמישה לילות בבית המלון שבבעלות בעל מפעל הטורבינות ועל חשבונו.
בבוחנו את יסודות עבירת השוחד באירועים אלה קבע בית המשפט המחוזי:
"...הוכחו היסודות של העבירות...זאת גם אם נניח שהמערער לא סטה מן השורה בכל הנוגע לטיפול בעניינם של היזמים. כידוע, לנושא עבירת לקיחת השוחד אין צורך במתן תמורה על-ידי פקיד הציבור כתנאי לגיבוש יסודות העבירה. די בעצם הענקת המתת בזיקה למילוי תפקידו, אפילו אם פקיד הציבור לא התכוון להיטיב עם הנותן ואפילו זכאי הנותן לקבל את אותו שירות במסגרת הרגילה של הדברים (ע"פ 1877/99 מ"י נ' בן עטר, פ"ד נג(4) 695, 710 מול ג'-ד'; סעיף 293(7) סיפא לחוק העונשין). לענייננו נשוב ונזכור, כי די אם תוכח עבירת שוחד אחת והפרת אמונים אחת, על-מנת שניתן יהיה לקיים את תוצאת פסק הדין, כמות שהיא, בכל הנוגע לעצם ההרשעה.
...
...די אם נציין, כי הפסיקה קבעה חזקה שבעובדה להוכחת היסוד הנפשי והמודעות. חזקה זו נובעת מניסיון החיים ומהשכל הישר, והיא יוצרת הנחה לכאורה לפיה הענקת טובת הנאה לעובד ציבור על-ידי הקשור עמו באופן רשמי, מיועדת עבור פעולה הקשורה בתפקידו (ע"פ 521/87 מ"י' נ' עינב, פ"ד מה(1) 418, 424 מול ז'). הווי-אומר: 'הנזקקים לשירותיו אינם נותנים לו את מתנותיהם, אלא כדי שיטה להם חסד במילוי תפקידו' (ע"פ 763/77 בריגה נ' מ"י, פ"ד לב(2) 824, 826 מול ו'; ראו גם בפרשית בן עטרהנ"ל, 716 מול ג'-ה'). מכיוון שברגיל מתנות לזרים אינן ניתנות חינם, פשיטא, שאם הוענקה מתת לעובד הציבור בזיקה לתפקידו 'עובר הנטל אל הנאשם להראות כי לא היה מודע לכוונת נותן השוחד ליתן אותו על-מנת לקבל טובת הנאה הקשורה בתפקידו כעובד ציבור' (בן עטר, שם, 716 מול ד'). גם בעל מפעל הטורבינות - ולא רק היזמים - ידע כי המדובר בפקיד ציבור ישראלי שעיסוקו נוגע, בין היתר, לענייני תשתיות ואנרגיה, ובכלל זאת ניצול אנרגיית הרוח להפקת חשמל; כשם שידע שטורבינות המיוצרות על-ידו מיועדות לחווה המוקמת על-ידי היזמים, במסגרת הליכים שהיו להם עם הרשויות. המערער קיבל אפוא מימון של טיסה הלוך ושוב ושהייה במקום, כל זאת רק בעקבות תפקידו הציבורי ולא בנוגע לענייניו הפרטיים.
... די לנו בכך שהמערער, כפקיד ציבור, מומן על-ידי בעלי אינטרסים נוגדים, זאת אך ורק לאור תפקידו הציבורי ולא משיקולים אחרים...אין זאת, אלא שאינטרסים הנוגעים לתפקידו הציבורי של המערער, הם אלה שעמדו ביסוד הנדיבות לממן לו שהייה במלון וטיסות כדי להגיע לעיר בה נמצא המפעל."
7. בית המשפט המחוזי התייחס גם לשני אירועים אחרים מהפרשה. לגביהם קבע, כזכור, כי אין בהם כדי להביא להרשעה בעבירת השוחד, בהיעדר היסוד הנפשי הנדרש, אך יש בכל אחד מהם כדי לבסס הרשעה בעבירת המרמה והפרת האמונים. המדובר בפניות המערער אל היזמים על מנת שיעסיקוהו לאחר סיום שירותו הציבורי וכן בפניותיו לקבל הלוואה בסך 20,000 ש"ח. יצויין כי פניות אלו נדחו על ידי היזמים. בית המשפט קבע כי:
"...המערער, כמי שעדיין היה בתפקידו, הביא עצמו בהתנהגות זו למצב של ניגוד עניינים וניצול לרעה של קשרי העבודה שנוצרו אגב תפקידו הציבורי, לשם קידום ענייניו העסקיים והאישיים. בנסיבות אלו מתקיימת סטייה חמורה מחובת הנאמנות המוטלת עליו.
...
...שוכנענו שתנאי העבירה [של מרמה והפרת אמונים] מתקיימים הן מבחינת רכיב הפגיעה בציבור - שעה שעובד הציבור פונה אל אנשים שהיו עמו בקשר רציף בנוגע לתפקידו הציבורי - והן קיומה של הפרת אמון הציבור בו, כאשר הוא היה מודע לקיומה ולו על יסוד תשובות קודמות שקיבל מהיזמים."
8. בכל הנוגע לערעור על העונש קבע בית המשפט כי אומנם, חלק מהפרטים המרשיעים שנקבעו בבית משפט השלום שונו אך עדיין, יש מקום לשקול מאסר בפועל ממש, גם אם תוך קיצור התקופה. זאת, מאחר והפסיקה מורה כי העונש ההולם והראוי בעבירות כגון דא הנו הטלת מאסר בפועל ממש. יחד עם זאת, החליט לבסוף בית המשפט המחוזי להטיל מאסר של ששה חודשים שירוצה בעבודות שירות. בית המשפט נימק עמדתו בכך שלמערער נגרם עיוות דין בהימשכות ההליכים שהרי ראשיתה של הפרשה ב-1989 ואילו כתב האישום הוגש רק ב-1999. ובלשונו של בית המשפט: